ההחלטה על ניתוח גלאוקומה אינה מעידה בהכרח על "מצב חירום" או קטסטרופה, אלא על הצורך בשינוי אסטרטגיה טיפולית. החלטה על ביצוע פרוצדורה כירורגית לרוב תתקבל אם אחד או יותר מהתנאים הבאים מתרחשים:
- איזון תרופתי נכשל: הלחץ התוך-עיני נשאר גבוה ומסוכן על אף שימוש מקסימלי בטיפות עיניים ו/או טיפולי לייזר (כמו SLT).
- התקדמות המחלה (Progression): בדיקות המעקב (שדה ראייה ו-OCT) מראות החמרה עקבית בנזק לעצב הראייה, גם אם הלחץ התוך עיני יציב.
- אי-סבילות או חוסר היענות לטיפול תרופתי: מטופלים הסובלים מתופעות לוואי קשות בשל הזלפת הטיפות, או שאינם מסוגלים להתמיד בהזלפתן באופן יומיומי.
- גלאוקומה מתקדמת כבר באבחון הראשוני: מקרים בהם המחלה מתגלה בשלב מתקדם מאוד בשילוב עם לחץ תוך עיני גבוה כך שיש צורך בהורדה מיידית ודרסטית שלו כדי להציל את ראייתו של המטופל.
חשוב לזכור כי הניתוח הוא כלי מניעתי כמו כל האופציות הטיפוליות במחלה. הוא אינו מחזיר ראייה שאבדה, אלא נועד לשמר את הקיים כאשר הטיפולים השמרניים כבר אינם מספקים הגנה יעילה לעצב הראייה.
